1-2. בעלות על התיק ועל נתוני הלקוחות
אלה שני סעיפים נפרדים שמתבלבלים תדיר. הבעלות על התיק קובעת למי שייכים הלקוחות. הבעלות על הנתונים קובעת אם תוכל/י בכלל לקחת איתך את פרטי הקשר, המסמכים וההיסטוריה.
אפשר להיות במצב שבו התיק שלך אבל הנתונים נעולים במערכת של בית הסוכן — ואז הבעלות היא תיאורטית. לכן צריך שהחוזה יגיד במפורש שקיימת אפשרות ייצוא מלאה, באיזה פורמט, ותוך כמה זמן.
3-4. בלעדיות ומינימום מובטח
בלעדיות היא דו-צדדית ושווה לבדוק את שני הכיוונים: האם הליד בלעדי לך, והאם את/ה מחויב/ת לבלעדיות מול בית הסוכן.
המינימום החודשי הוא הסעיף שהכי הרבה פעמים נאמר בעל פה ולא נכתב. “בממוצע 30 לידים” אינה התחייבות — ממוצע מאפשר חודש עם חמישה. מה שראוי להיכתב הוא מספר מינימלי ומה קורה אם הוא לא סופק.
- הליד מועבר רק אליי, או במקביל לסוכנים נוספים?
- מה קורה בחודש שבו המינימום לא סופק — זיכוי, השלמה, או כלום?
- האם מותר לי לעבוד במקביל מול מקורות לידים אחרים?
5-6. חלוקת העמלות והזכות לנפרעים אחרי פרידה
מעבר לגובה האחוז, שני דברים משנים את התמונה לטווח ארוך: על מה בדיוק חל האחוז (היקף, נפרעים או שניהם), ומה קורה לנפרעים על תיק שנבנה בתקופת ההתקשרות אחרי שהיא מסתיימת.
זה הסעיף עם ההשלכה הכספית הארוכה ביותר, והוא לעיתים קרובות המנוסח בעמימות הרבה ביותר. שווה לדרוש דוגמה מספרית בכתב.
7-8. יציאה ואי-תחרות
תקופת ההודעה המוקדמת, מה קורה ללקוחות שבתהליך, והאם יש סעיף אי-תחרות שמגביל אותך אחרי העזיבה — ואם כן, לכמה זמן ובאיזה היקף גיאוגרפי או ענפי.
סעיף אי-תחרות רחב מדי עלול להיות בלתי אכיף, אבל להתמודד איתו בדיעבד יקר וארוך. עדיף לצמצם אותו בכניסה.
- תקופת הודעה מוקדמת משני הצדדים
- מה קורה ללקוח שנמצא באמצע תהליך ביום הפרידה
- היקף וסבירות סעיף אי-תחרות, אם קיים
- האם יש קנס יציאה או התחייבות לתקופה מינימלית